דצמ' 17 2009
חנוכה אינסטנט
חבילה אחת של צמר גפן הייתה מספיקה לכל החג. ההוראות היו פשוטות בתכלית – הפרד מהחבילה מעט צמר גפן, והתחל לגלגל את הפתילה בין שתי ידיך. הוצא מהחנוכיה את הפתילות שהדלקת אמש, מזוג מעט שמן לתוך כוסית הזכוכית, והנח את הפתילה החדשה כשראשה בולט כלפי חוץ. האחראי על התחום הזה היה אבי המשפחה, ואנחנו הילדים קינאנו ביכולת שלו לגלגל בזריזות פתילה ארוכה ומושלמת, בעוד הפתילה שלנו יצאה מגושמת וכמעט בלתי דליקה. היום ההוראות נראות אחרות לגמרי – "זרוק את כוסיות הפלסטיק שהדלקת אתמול. פתח בזהירות את האריזה, הוצא כוסית חדשה מוכנה להדלקה, הנח אותה במקום המיועד לה, והדלק". השלב הבא בחנוכיות יהיה אריזה של שמונה חנוכיות מוכנות להדלקה – וההוראות יהיו בסגנון הזה: "זרוק את החנוכיה מאמש. הוצא את החנוכיה של היום מתוך האריזה, הנח במקומה, והדלק בזהירות". רבים מהצעירים לא פגשו צמר גפן מימיהם, וחוויית יצירת הפתילות כבר לא תיחרט בזיכרון הילדות של הדור הבא.
ומפתילות החנוכיה ניתן לעבור בקלות אל הסוכה לנצח, שהופכת את מילות השיר "פטיש מסמר ניקח מהר" לעולם היסטורי הולך ונעלם, ואל הקישוטים המוכנים שגזלו מאיתנו את החווייה המשפחתית המשותפת, בהשחלת הסרטים הצבעוניים לשרשרת אחת ארוכה. בשמחת תורה קשה למצוא את אותם דגלי נייר מצויירים, ביד ילדותית וצבעונית, והתחפושות המוכנות לפורים, הוציאו מידינו את החוט והמחט, ויחד איתם גם את הדמיון הפרוע והיצירתיות המקורית.
נדמה לי שהתהליך הזה של קיצור ההכנות והדילוג היישר לביצוע, מקיף אותנו כמעט בכל התחומים. קחו למשל את תחום המזון – האוכל המוכן כבר נכנס למרכז התפריט ואינו משמש רק לעיתות חירום – "הכניסו לחצי דקה למיקרוגל ויש לכם ארוחה מוכנה", או "הוסיפו מים חמים, המתינו שלוש דקות, בתאבון". החיסכון בזמן אכן משמעותי, אך חוויית היצירה הופכת ליותר נדירה.
בקפיצה הזו היישר אל התוצאה הפשוטה, אנחנו שוכחים דבר אחד משמעותי וחשוב – הדרך. דברו עם המורים למתמטיקה, ותשמעו תשובה ברורה ופשוטה – הדרך חשובה לא פחות מהמסקנה הסופית. ההשקעה, החשיבה המאומצת, הפעילות המשותפת של בני המשפחה, וגם הכשלונות שבדרך, כל אלה הופכים את התוצאה להרבה יותר משמעותית, ואת ההישגים לחלק מאיתנו, ולא משהו חיצוני ומרוחק.
אולי הגיע הזמן לחזור אל הפטיש והמסמר, לגלגל שוב פתילות לבנות מצמר גפן, ולשחק יחד בסביבון העץ הפשוט, זה שאינו מאיר בכל צבעי הקשת, ואפילו לא מנגן בעצמו את שירי החג, בהברה סינית בולטת.