דצמ' 02 2009
גם אנחנו בפייסבוק
מזל טוב, נולדנו מחדש. נכנסנו לפייסבוק. אם עד היום למדנו ש-"אני חושב, משמע אני קיים", הרי שהדור החדש מלמד אותנו ש-"אני בפייסבוק, משמע אני קיים". כמעט מדי יום הייתי זורק לסל המיחזור הזמנות של מכרים קרובים ורחוקים, להצטרף אליהם אל הפייסבוק. לעיתים זה היה קצת מביך, בן הדוד של גיס של אשתי מזמין אותי אליו ואני מסרב? לעיתים היה בזה קצת שמחה לאיד – "מגיע לו שירדוף קצת אחרי, הרי בטלפון הוא מסנן אותי". אך לבסוף נשברנו. אולי היה זה האינטרס העסקי, אולי החוש החברתי ואולי פשוט הסקרנות – אם כולם שם ודאי יש בזה משהו מעניין. ופתאום, באחת, הפכנו למרכז חברתי תוסס. עשרות חברים שאישרו את הצטרפותם לקבוצה שלנו. רבים אחרים שמזמינים אותנו להצטרף אליהם, ובעיקר דיונים, תמונות משותפות, מסרים שונים ומשונים, תגובות לתגובות ושאר מיני תופעות לא מובנות. מה גורם לאדם מהישוב להודיע לכל הקבוצה – "כואב לי הראש, אני הולך לישון"? כואב לך הראש? ברור, אתה יושב מול המחשב כל הזמן. פשוט תכבה אותו ולך לישון. ולמה את חושבת שמישהו מתעניין בחולצה שקנית אתמול, וכמה זה עלה? חברי הכנסת מנצלים את הרשת כדי לספר לכולם על פועלם הרב, ואומנים משתפים את כולם ביצירותיהם החדשות. אחד התגובות שקבלתי דרך הרשת היתה מחבר ותיק, שלפתע נזכר שאני קיים. מסתבר שבינתיים בתו התחתנה והוא אפילו תכנן להזמין אותי לחתוה. אך מה לעשות, ובאותה תקופה עוד הייתי מאותם פרימיטיבים שאינם רשומים בפייסבוק, וכך נשכחתי כמת מלב, החתונה עברה בלעדי, והיום אינני יודע כמה חתונות הפסדתי באותה תקופה חשוכה. בכדי לקרוא עלינו ב"ספר הפנים" יש ללחוץ כאן